וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹ-הִ-י-ם ....
וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה אֶת-צִפּרָה אֵשֶׁת משֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ
וַיָּבא יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל-משֶׁה אֶל-הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים
וַיּאמֶר אֶל-משֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ
וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבאוּ הָאהֱלָה
וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-ה-וֹ-ָה לְפַרְעה וּלְמִצְרַיִם....
וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר-עָשָׂה יְ-ה-וָֹ-ה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם
וַיּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם
וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבא אַהֲרן וְכל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
וַיַּרְא חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עשֶׂה לָעָם
וַיּאמֶר חֹתֵן משֶׁה אֵלָיו לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עשֶׂה
וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כּל אֲשֶׁר אָמָר
וַיְשַׁלַּח משֶׁה אֶת-חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל- אַרְצוֹ
מדוע משתנה תוארו ושמו של יתרו לאורך כל הפרשה ומה בא הדבר ללמדנו?
שבע פעמים מוזכר השם יתרו בפרשה הקרויה על שמו.שבע פעמים- אפשר לומר כנגד שבע השמות השונים של יתרו כמובא ברש"י: "שבע שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קני, פוטיאל.." (רש"י,יח,א) יתרו מייצג כאן את אומות העולם וממילא שבע שמותיו מסמלים גם את 70 אומות העולם.מה מביא לשינוי הכנויים שלו לאורך הפרשה? דומה כי יש כאן תהליך של הסרת קליפות מצד יתרו, החל מיִתְרוֹ כהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה ועד למעמד המזוקק ביותר שלו: חותן משה.
כל אחד מהכינויים של יתרו מאיר פן באופיו:
יתרו כהֵן מִדְיָן- זו הקליפה החיצונית ביותר של יתרו המזכירה לנו את עברו כעובד עבדוה זרה ואת מקום הולדתו וסביבתו המקורית- מדין.ברגע שיתרו שומע אץ כל מה שעשה אלוקים הוא מסיר קליפה זו ומשלב זה נותר "יתרו חותן משה".
יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה- מצד אחד עדיין נשאר בו עצמיות והכרה באישיותו הקודמת - יתרו ומצד שני הוא מיוחס כבר למשה, בתור חותנו,בשלב זה בעיקר בשל דאגתו לאיחוד המשפחתי בין משה לרעייתו ובניו.בשיחה האינטימית בינו לבין משה אין הוא מתקרא חותנו אלא מרשה לעצמו לראות את צד ה"יתרו" שבו,זה שיודכע לראות את היתרון שבכל עניין, במקרה זה היתרון הגדול שבחסדיו של ה' לב"י.
חֹתֵן משֶׁה- מהרגע שבו יתרו מופיע לצד משה בפומבי (החל מפסוק י"ג) הוא כבר מסיר לגמרי את קליפת האגו שלו (יתרו) וכינויו משלב זה והלאה הוא רק "חותן משה".מתוך התבטלות מוחלטת זו כלפי משה הוא מרשה לעצמו לתת עצות למשה בהנהגת ושפיטת העם ויתכן שדווקא בזכות הענווה הגדולה ממנה נאמרים הדברים הרי שעצתו נופלת על אזניים קשובות ומתקבלת הלכה למעשה, גם אם בשינויים מסויימים.
יתרו הסיר אם כן את קליפת עברו ככוהן לע"ז ואת קליפת אישיותו כיתרו המנהיג והמוביל ונתר עם הכינוי הנשגב ביותר אליו יכל להגיע "חותן משה" וממילא מי שזוכה להיות חותן למשה הרי שתואר זה בפני עצמו מעיד על העוצמה והמעלה הגבוהה בא היה יתרו מלכתחילה , בתחילה בפוטנציאל וכעת, בסמוך למתן תורה במימוש אותו פוטנציאל. ואם יתרו שלא היתה ע"ז שלא ניסה יכול לעבור תהליך שכזה- ודאי שכל אחד יכול, אם רק ירצה.
וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה אֶת-צִפּרָה אֵשֶׁת משֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ
וַיָּבא יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל-משֶׁה אֶל-הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים
וַיּאמֶר אֶל-משֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ
וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבאוּ הָאהֱלָה
וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-ה-וֹ-ָה לְפַרְעה וּלְמִצְרַיִם....
וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר-עָשָׂה יְ-ה-וָֹ-ה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם
וַיּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם
וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבא אַהֲרן וְכל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
וַיַּרְא חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עשֶׂה לָעָם
וַיּאמֶר חֹתֵן משֶׁה אֵלָיו לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עשֶׂה
וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כּל אֲשֶׁר אָמָר
וַיְשַׁלַּח משֶׁה אֶת-חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל- אַרְצוֹ
מדוע משתנה תוארו ושמו של יתרו לאורך כל הפרשה ומה בא הדבר ללמדנו?
שבע פעמים מוזכר השם יתרו בפרשה הקרויה על שמו.שבע פעמים- אפשר לומר כנגד שבע השמות השונים של יתרו כמובא ברש"י: "שבע שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קני, פוטיאל.." (רש"י,יח,א) יתרו מייצג כאן את אומות העולם וממילא שבע שמותיו מסמלים גם את 70 אומות העולם.מה מביא לשינוי הכנויים שלו לאורך הפרשה? דומה כי יש כאן תהליך של הסרת קליפות מצד יתרו, החל מיִתְרוֹ כהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה ועד למעמד המזוקק ביותר שלו: חותן משה.
כל אחד מהכינויים של יתרו מאיר פן באופיו:
יתרו כהֵן מִדְיָן- זו הקליפה החיצונית ביותר של יתרו המזכירה לנו את עברו כעובד עבדוה זרה ואת מקום הולדתו וסביבתו המקורית- מדין.ברגע שיתרו שומע אץ כל מה שעשה אלוקים הוא מסיר קליפה זו ומשלב זה נותר "יתרו חותן משה".
יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה- מצד אחד עדיין נשאר בו עצמיות והכרה באישיותו הקודמת - יתרו ומצד שני הוא מיוחס כבר למשה, בתור חותנו,בשלב זה בעיקר בשל דאגתו לאיחוד המשפחתי בין משה לרעייתו ובניו.בשיחה האינטימית בינו לבין משה אין הוא מתקרא חותנו אלא מרשה לעצמו לראות את צד ה"יתרו" שבו,זה שיודכע לראות את היתרון שבכל עניין, במקרה זה היתרון הגדול שבחסדיו של ה' לב"י.
חֹתֵן משֶׁה- מהרגע שבו יתרו מופיע לצד משה בפומבי (החל מפסוק י"ג) הוא כבר מסיר לגמרי את קליפת האגו שלו (יתרו) וכינויו משלב זה והלאה הוא רק "חותן משה".מתוך התבטלות מוחלטת זו כלפי משה הוא מרשה לעצמו לתת עצות למשה בהנהגת ושפיטת העם ויתכן שדווקא בזכות הענווה הגדולה ממנה נאמרים הדברים הרי שעצתו נופלת על אזניים קשובות ומתקבלת הלכה למעשה, גם אם בשינויים מסויימים.
יתרו הסיר אם כן את קליפת עברו ככוהן לע"ז ואת קליפת אישיותו כיתרו המנהיג והמוביל ונתר עם הכינוי הנשגב ביותר אליו יכל להגיע "חותן משה" וממילא מי שזוכה להיות חותן למשה הרי שתואר זה בפני עצמו מעיד על העוצמה והמעלה הגבוהה בא היה יתרו מלכתחילה , בתחילה בפוטנציאל וכעת, בסמוך למתן תורה במימוש אותו פוטנציאל. ואם יתרו שלא היתה ע"ז שלא ניסה יכול לעבור תהליך שכזה- ודאי שכל אחד יכול, אם רק ירצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה